עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' אזולאי

החלטה

1.בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקש בהעדר הגנה ביום 5/5/11. כן בפני תגובת המשיבה לבקשה.

מדובר בפסק דין לפינוי, לפיו על המבקש לפנות את הדירה הנמצאת ברח' גולומב 34/3 בעכו. בכתב התביעה נטען, כי המבקש פלש למושכר, וכי הדייר החוזי שהתגורר במושכר נפטר בשנת 2009, לאחר שהתגורר במקום בגפו.

לטענת המבקש, לא הגיש כתב הגנה, משום שסבר, כי יוזמן למשפט, לאחר שקיבל לידיו את כתב התביעה כדין.

המבקש טוען בתצהירו, כי על פי החוק הוא זכאי להיות מוכר כדייר ממשיך לדייר החוזי שנפטר. לטענתו, הדייר החוזי היה קרוב משפחה שלו, והמבקש טיפל בו, לטענתו, והתגורר עימו יחד בדירה עד שנפטר, וזאת לאורך עשר שנים. לטענת המבקש, הוא עצמו סובל ממצב בריאותי לא טוב, אין לו דיור אחר ואין לו הכנסה מלבד קצבת נכות ממשרד הבטחון.

2.המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין. לטענתה, המבקש אינו אלא פולש, ואינו יכול להיות דייר ממשיך, משום שאינו עונה על התנאים הקבועים בחוק להכרה כדייר ממשיך.

לטענת המשיבה, המבקש פנה לוועדות המתאימות על מנת שיכירו בזכויותיו, אך נדחה, ועל כן אין מנוס מפינוי הדירה.

3.מאחר והמבקש מודה כי קיבל את כתב התביעה לידיו, יש לבחון, על פי שיקול דעת ביהמ"ש, אם יש בפיו טענת הגנה, המצדיקה ביטולו של פסק הדין. בהקשר זה על בית המשפט לבדוק, ראשית, מה היא הסיבה שבעטייה לא הוגשה כתב ההגנה במועד, ושנית, וזה העיקר, האם לגוף העניין מעלה המבקש טענת הגנה שעשויה להביא לשינוי פסק הדין אם יינתן למבקש יומו בבית המשפט.

גם מבלי לבחון אם היתה הצדקה לאי הגשת כתב ההגנה, הרי שלגוף העניין אין המבקש מעלה טענת הגנה כל שהיא, אשר עשויה, על פי הוראות החוק, להביא לשינויו של פסק הדין.

המבקש אינו טוען לזכות חוזית משלו להחזיק בדירה, וכל טענתו היא שיש להכיר בו כ"דייר ממשיך" ולאפשר לו להחזיק בדירה מכח מעמדו זה. המבקש אינו מציין מה היתה הקרבה המשפחתית בינו לבין הדייר החוזי המנוח, ומסתפק בטענה, כי הם היו קרובי משפחה, וכי המבקש התגורר עימו וסעד אותו עד לפטירתו במשך עשר שנים.

סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998, מגדיר "דייר ממשיך" כדלקמן:

" בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי".

לטענת המשיבה, הדייר החוזי המנוח היה רווק ערירי, ללא ילדים. המבקש, כאמור, אינו טוען מה היתה הקרבה המשפחתית ביניהם, ואין לי אלא להניח כי המבקש אינו קרוב משפחה מהסוג הנמנה על הרשימה הסגורה המפורטת בסעיף האמור.

הטענה הכללית, כי המבקש והמנוח היו קרובי משפחה, אינה מספיקה על מנת להיכנס לגדרו של "דייר ממשיך", ונראה, כי לא בכדי בחר המבקש להותיר את קרבת המשפחה בלתי ידועה.

לאור האמור לעיל, אף טענת המבקש, כי בפועל התגורר במושכר במשך עשר שנים יחד עם המנוח, אינה יכולה לזכות אותו בזכות להוסיף ולהחזיק בדירה לאחר פטירת המנוח, ומשכך אין לי אלא להגיע למסקנה, כי אין בפי המבקש טענת הגנה כל שהיא.

4.המבקש טוען כי הוא מחוסר דיור ומחוסר אמצעים. עם כל הצער וההבנה, אין בכך כדי לשלול מהמשיבה את הזכות לפנותו מהמושכר, בו הוא מחזיק שלא כדין. לא למותר להזכיר את טענת המשיבה, כי המושכר נשוא תיק זה הינו דירת קרקע, המתאימה לדיור של נכה, וכי קיימת רשימת ממתינים, הזקוקים לדירה כזו, ואילו פלישתו של המבקש אל הדירה מונעת מהמשיבה העמדתה לרשות אדם הזכאי וזקוק לכך.

על כן, אין לי אלא לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין, ולפנים משורת הדין, לא אחייב את המבקש בהוצאות המשיבה.

פסק הדין יעמוד בעינו, וטוב יעשה המבקש אם ידאג לפינוי המושכר בהתאם לפסק הדין, מבלי שיינקטו הליכי הוצאה לפועל לשם כך.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ח' אב תשע"א, 08 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.